קל להודות כשרואים בחוש דברים טובים; השאלה היא איך מודים גם בזמנים שבהם המציאות נראית קשה וחשוכה.
אנחנו תמיד שומעים ומדברים כמה חשוב עניין ההודיה לה׳, כמו שכתוב בתהלים: ״טוֹב לְהוֹדוֹת לַה׳״. ובאמת, כשקורים לנו דברים טובים, כשאנחנו רואים בחוש דברים טובים שה׳ שולח לנו, אז אנחנו מיד מודים, שמחים ומשבחים את בורא עולם.
אבל הרבה אנשים שואלים: מה קורה בזמנים שבהם אנחנו מאמינים שהכול לטובה, אבל במציאות אנחנו רואים קושי? העולם הזה מלא קשיים: בפרנסה, בחינוך הילדים, בבריאות וכן הלאה. בזמנים האלה אנחנו, בלשון המעטה, לא ממש מרגישים שטוב להודות, אפילו אם אנחנו מאמינים בתוך תוכנו שכן. איך נוכל באמת להתבונן ולהודות בשמחה גם בזמנים החשוכים האלה, שאינם מוארים לנו? שמעתי משל נפלא מאוד, שבאמת שופך אור ועוזר להבין את העניין טיפה יותר, ונביא אותו כאן בהרחבה.
חלק ב
🚪 משל העינית
🚪
העינית שבדלת הבית
דרך העינית שבדלת רואים רק אם היא מחשיכה: זה סימן שמישהו עומד בחוץ ומתבונן בפנים.
נמשיל משל שנותן בו עומק להבין את העניין. לכל אחד יש בדלת הבית את העינית, מה שנקרא ״עינית הקוקרית״: עינית שדרכה אדם רואה מי מגיע. יש בה תועלת לאדם שבתוך הבית, שדרכה הוא יכול להסתכל מי עומד בחוץ. זה נועד בעיקר בשבילו.
אבל יש גם לאדם שעומד מבחוץ תועלת מסוימת מאותה עינית, אף שלא נועדה בשבילו. אם אדם עומד מבחוץ ודופק על הדלת, הוא לא יודע אם יש אנשים בבית, אם הם יצאו או הלכו. הוא יכול לדפוק ולהישאר בספק.
👁️
החושך שמעיד על נוכחות
הדרך היחידה שאותו אדם מבחוץ יכול לדעת שמישהו בפנים מביט בו, היא כאשר העינית מחשיכה.
מה בכל זאת עוזר לאותו אדם שמבחוץ? אם הכול בפנים מואר באופן קבוע, בלי שום שינוי, אין לו שום דרך לדעת אם מישהו נמצא בבית, ישן או לא ישן, מסתכל עליו או לא מסתכל. הוא לא יכול לדעת כלום.
אבל ברגע שהעינית מחשיכה — ברגע שהוא רואה שהאור שם השתנה, הצטמצם, חסם — הוא יכול להבין שיש מישהו בבית, שמישהו מסתכל עליו דרך העינית. דווקא החושך, דווקא הצמצום, הוא הסימן לנוכחות.
חלק ג
💡 ככל שחשוך יותר
💡
ככל שחשוך יותר, האור שמעבר גדול יותר
כאשר יש בית מואר שסוגרים את חלונותיו בבד שחור, כמה שהבד יותר עבה וחוסם, זה סימן שיש יותר אור חזק בפנים שצריך להחשיך.
ולענייננו: אדם צריך לדעת שלבורא עולם יש את ה״עינית״ שלו, העינית שבה הוא משגיח ומסתכל על כל העולם כולו. פעמים אדם רואה חושך, לא מבין מה קורה, ונראה לו מצב גרוע. אבל האמת היא שכמו בעינית של הבית, החושך עצמו הוא הסימן שיש מישהו מאחורי הדלת שמשגיח עליו.
דוגמה נוספת: בית שמואר בפנים, ושימים על חלונותיו בד שחור כדי להחשיך את האור היוצא לרחוב. ככל שהבד יהיה עבה וחזק יותר, כך מבחוץ נראה חושך גדול יותר. אבל זה בדיוק הסימן שבפנים יש אור חזק יותר, שצריך בד עבה וחזק יותר כדי להחשיך אותו. היסורים של אדם הם אותו בד שחור: ככל שהיסורים רבים יותר, כך יש לדעת שמאחורי החושך יש אור גדול יותר, השגחה פרטית מדויקת ומושלמת.
👨👧
לא יתכן שאבא יעשה רע לבנו
אם ה' הוא כאבא שלנו, אין ספק שהוא עושה עם בנו רק דברים טובים, גם כשהם מוסווים בחושך זמני.
ודאי שכשמדובר במשגיח שהוא אבא שלנו, אין לך אבא שעושה לבנו דבר שהוא רע בעולם; לא יתכן כזה מצב. זה קשר חזק ואמיץ שאבא עושה לבנו רק דברים טובים. זה אנחנו יודעים בבורר, גם אם לנו נראה שלא, ואנחנו בטוחים שאלו רק דברים טובים.
כשאדם נמצא בצרות ובעיות, מצד אחד הוא במצב קשה, שקשה לו להתבונן ואפילו להודות. אבל אולי לפחות הוא יכול להשחיל מילה אחת, להגיד תודה. תודה על מה? על שאני יודע ומאמין שאני עכשיו מושגח. זה לא סתם; זה בהשגחה, ולכן זה חשוך, כי מאחורי זה יש אור גדול.
🌟
שמחה ששמורה לסוף
מתבוננים בתוך הקושי עצמו, נזכה לשמחה כבושה שלאחר הניסיון תהיה גדולה הרבה יותר מאשר בכל מצב אחר.
מי שמתבונן בדברים האלה לעומק, מגיע למצב שדווקא בתוך הקשיים שלו הוא יכול לשמוח שמחה כבושה שתתגלה אחר כך. ההודיה שלו תהיה, אם כן, שמחה גדולה הרבה יותר מכל מצב אחר, כי היא יוצאת דווקא מהמקום הקשה.
כמו שדרשו חז״ל על הפסוק ״שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ״: כפי גודל העינוי, כך גודל השמחה שתבוא אחריו. יהי רצון שנזכה להתבונן עמוק עמוק בלב, שגם בזמנים חשוכים מאוד, יש מי שמשגיח עלינו רגע רגע, וככל שיש יותר ייסורים, אנחנו יודעים שמאחוריהם יש אור גדול מאוד, עד שנזכה כולנו, במהרה, להודות לה׳ בשיר חדש.
💛 ברכה מתוך השיעור
יהי רצון שנזכה להתבונן עמוק עמוק בלב, שגם בזמנים חשוכים מאוד, יש מי שמשגיח עלינו רגע רגע, וככל שיש יותר ייסורים, אנחנו יודעים שמאחוריהם יש אור גדול מאוד, עד שנזכה כולנו, במהרה, להודות לה׳ בשיר חדש.
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה